מסקר קצר בסביבה הקרובה עולה שאני היחידה שסובלת (מה סובלת, שומעת בלופים)

את השיר הזה, אז מותר להיכנס ולהאזין במקום זה לאפריקה שלי, רק אומרת

פרחים מסביבי

פרחים מסביבי

זה לא יכול להיות

-האחיין של גלעד כהנא קולע להלך הרוח שלי בחודשים האחרונים

החלטתי להיות יותר קלילה, תהיות קיומיות של אפרוח שזה עתה בקע מהביצה לא עוזרות לאיש, אז להלן הגיגים ברוח התקופה האחרונה מינוס רצינות תהומית (נניח והייתה) -

אני חושבת להעביר קורס צפייה מודרכת בעונות הראשונות של ארץ נהדרת, יקראו לו

"אין לי ארץ אחרת: תמורות בחברה הישראלית בראי מדורת השבט של שנות האלפיים"

או משהו בסגנון.

הכל התחיל באוקטובר, עת מצאתי עצמי בעבודה מהזן המנוון שדורשת ישיבה מול המחשב עדלאידע. מפה לשם הבנתי שאני חייבת לשמוע משהו תוך כדי עבודה כדי להעביר את הזמן, תוצאה ישירה של האזנה פסיבית לגל"צ תוך כתיבה במשך שנות הצבא שלי. זה התחיל ביוטיוב, שם מצאתי יותר אלבומים מלאים ממה שיכלתי להעלות על הדעת, המשיך ל-serial ומשם להברקה שלי (לעניות דעתי) - האזנה לתכנים מספריית ה-mako tv בתור פודקאסט.

כך למשל פרקים של עובדה שימשו אחלה רקע ולמעט מסעות של איתי אנגל לאיזורים בהם דרושות כתוביות לשיח, ממש נהניתי. בקיצור, עכשיו אני מאזינה לכל העונות של "ארץ נהדרת" וחוזרת בכל יום עם רגעים מרגשים על אמת, בפרספקטיבה של עשור שחלף לו, בחיינו כחברה כמו בחיי.

היום, עונה 3 אם תרצו, הייתה סדרת מערכוני סוף פרק על השערוריות הגדולות של כוכבי החינוכית.

הקונספט: צוחקים על כמה שכולם חננות רצח. במערכון על "בלי סודות" היה רגע מצמרר בו המצלמה עברה על כוכבי התכנית, משהו באווירה אומר שלא הגיוני שעכשיו יריצו דאחקות על חנן גולדבלט, מפה לשם - דאחקות על נתן נתנזון. מי ידע שעוד יהיה להם קולגה שיורשע בעבירות מין.

עונה 1 נפתחת במערכון על ענבל גבריאלי שמתכננת לפתוח קזינו במצפה רמון או משהו בסגנון, יצא שצפיתי בו ביום שבו בישרו על התכניות לקזינו באילת. גם אם הייתי מתכננת התזמון לא יכל להיות כל כך מושלם.

או הדמות הנלעגת והמגוחכת של קצב, ופוליטיקאים שמתחלפים בקצב הסמבה מבלי להותיר חותם, ותת אלוף מרכבה פלדמן של אורנה בנאי, שמן הסתם מבוססת על מירי רגב בתקופת דובר צה"ל אבל הגיעה לטירוף הרבה לפני שהיא התנהגה ככה במציאות. 

ככלל, כולם צעירים וחדים ועם זיק של שיגעון בעיניים, ואז עוצרים לרגע ומבינים שהדבר היחיד ששם קצת יותר בהקשר של זמן הוא ידיעות על ההסתבכות של מייקל ג'קסון או עוזי כהן, כי חוץ מזה - הכל נשאר בדיוק אותו הדבר.

הבעיות הן אותן הבעיות, הקרעים בחברה רק העמיקו, יש משהו מחלחל ונבואי בלשמוע את מוריה סרק, שהיא סוג של אורית סטרוק, משולחת רסן וחסרת בושה עוד לפני שמישהו ידע מה זה הבית היהודי.

מעניין בכלל מה אחשוב על כל זה בעוד עשור. עד כאן לפינתנו, אחזור עם עוד פנינים בהמשך.