יום ראשון, 21 בפברואר 2016

השנה היא 2016 ואני עפה על שיר חדש של גוון סטפני (!) משל הייתי בת 14
(כלומר, לא בת ה-14 של ימינו שודאי שואלת "Gwen WHO?", אלא בת ה-14 שהייתי שחשקה בבושם הרוג'וקו יותר מכל)

קצרמר* על רכש מקומי וזר.
(או: פוסט שמוגש כשירות לציבור ואין מאחוריו דבר למעט קארמה טובה)

*רציתי קצרמר באמת, אולי בפעם הבאה

עד הצבא לא היה לי כוח לשים תכשיטים, מה גם שלא היו בבעלותי כאלה שאהבתי (חוץ מטבעות עם ערך סנטימנטלי שאיבדתי ביום אכזרי במיוחד בו החלטתי להתנזר סופית מתכשיטים. כלומר, סופית עד סוף י"ב).

כשהתגייסתי לתפקיד של בנות עילאיות ומתנשאות הבנתי עם הזמן שיש סמלי סטטוס שאת חייבת לנכס לעצמך בשלב כזה או אחר. משעון קאסיו מוזהב חמקתי לא רע, אבל את הסמל שזועק עד השמיים הקב"א-שלך-ברשותי, קרי, שרשראות עדינות עם תליון גנרי כלשהו, נאלצתי לאמץ. את שלי, עם פרסה מוצלחת במיוחד, סבתא מצאה ברחוב. לא הייתה מרוצה ממני שלא רכשתי אותה ב-osnat כאחרונת חיילות הקריה. 

מאז השתחררתי ואני כבר לא מסוגלת להסתכל אפילו על השרשרת ההיא, מרגישה לי כמו דסקית, פק"ל למזכרת. עם זאת, כבר שנתיים שטבעת די ייחודית שסבתא העבירה לי (הפעם מרכושה שלה) לא יורדת לי מהיד, והעובדה שיש תכשיטים שמזוהים איתי באופן כל כך מובהק מוצאת חן בעיניי עד מאוד.

מפה לשם, מצאתי שתי אהבות:


האחת, StudioBALADI (שגיליתי דרך ahavnoo, שמצליחים לאגד מוצרים לא רעים בכלל).
לבחורה שיוצרת אותם קוראים לליב והיא מקסימה, קולית בצורה הכי נונשלאנטית שקיימת, ועושה דברים עדינים מספיק כדי שלא ארגיש שזה נטל לשים אותם, אך ייחודיים מספיק כדי שלא ארגיש שאני חולקת אותם עם עוד מיליון בנות. אני מכורה לעגילים המינימליסטיים ומודה בפה מלא שעשיתי חור שני בכל אוזן כדי שיהיה יותר מקום לעגילים שלה.
(כן, כך נראה מרד הנעורים שלי - חור נוסף בכל אוזן בגיל 20, בעיטה סימטרית במוסכמות. NOT)


השנייה, צמידים של Mutrah.
בעוד שעם לליב ותכשיטיה אני מרגישה שמצאתי שלווה ואיזון, הצמידים האלה בוודאות מאתגרים אותי אל מחוץ לאיזור הנוחות שלי. מעלותיהם? הוייב הבוהמיני והעובדה שהם צמידי חברות כאלה אבל עם קטע, ושעד שלא אהיה בלוגרית עשה-זאת-בעצמך כמו HonestlyWTF ואכין לעצמי דברים כאלה - טוב שיש ממי לרכוש דברים באמת יפים ומוצלחים. ב-26/2 הן עושות סייל בסטודיו שלהן בגבעתיים, ובסיילים האחרונים ביפו היה יותר משווה, אז לפי כללי האינדוקציה כדאי לחפש את הפרטים של האיוונט בפייסבוק.

ולפינת היחפנות -


Image 1 of New Balance Grey & Pink 420 TrainersImage 2 of New Balance 420 Navy Vintage Trainers

אז כן, את הכחולות יש לכל בחורה שנייה (כי לשאר יש את הגרסה בבורדו), אבל אני מרוצה מכך שהן לא נראות עליי כמו נעלי פקקים ושאני אוהבת את הקטע של הזוג השני ושיחד הן עלו לי כמו זוג אחד בארץ הקודש (Just like God intended).

אפילו קיבלתי מ-ASOS משלוח אקספרס חינם שפרץ את מחסומי דואר ישראל כנגד כל הסיכויים, מי היה מאמין?

עד כאן בפינתנו "שווה בדיקה".



5 תגובות:

  1. לליב גאונה. לו יכולתי לקבל שקל על כל 'וואו' לו זכתה טבעת הקלאסטר שלי (כנראה שעדיין לא הייתי עשירה, אבל אמידה. בהחלט אמידה).

    אני חושבת שבעיטה סימטרית במוסכמות זה נפלא. אבל מה כבר אני יודעת, לי אין אפילו חורים ראשונים באוזניים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת שגם אוזניים לא מחוררות הן בבחינת בעיטה סימטרית במוסכמות אז הידד ;)

      מחק
  2. יש לי את הבושם של הרג'וקו לאברס :)
    הוא לא מתאים לשום דבר שאני היום.

    השבמחק
    תשובות
    1. בחיי שניסיתי לנסח משהו פחות מתלהב, אבל את בעצם אני רק בעתיד (הלא רחוק)

      מחק
  3. לצמידי חברות יש ערך סנטימנטלי במיוחד עבורי. אולי כי בכיתה ח היו את השחורים המכוערים האלה מפלסטיק שהיינו נותנות אחת לשניה והיו סמל סטטוס לא פחות מהתכשיטים של אוסנת... אני די בטוחה שצמידי חברות היום הם צמידים של פנדורה ;)

    עד כאן בפינת הזקנה שלי, מתה על הניו באלאנס אבל תמיד מרגישה שמנה בנעלי ספורט.

    השבמחק