הסירוב לאהוב את מה שכולם אוהבים כרגע אווילי משני טעמים: האחד, זה בד"כ לא מצליח לי.
השני, סירבתי להאזין לשיר הזה עד לשבוע שעבר, כדי לפצות אני מאזינה לו מאז 10 פעמים ביום.
שלי גרוס חגגה 10 שנים לבלוג שלה. אני חוגגת בעל כורחי 22 שנים של אי התמדה.
אני לא עושה ספורט בחורף כי קר מדי.
זנחתי את הקונסילר המושלם של Glossier ואת הקונספט של עיפרון עיניים ורוד בהיר בחלק התחתון של העין שלא בצדק.
הפסקתי לקנות וללבוש יד שנייה (חוץ מחולצת משי ירוקה עם קרע בשרוול שקניתי בפריז) כי הרגשתי שעדיף פשוט לקנות פחות ולא משנה מאיפה הבגד מגיע.
לבושתי, אפילו הפסקתי לכתוב 5 דברים טובים שקרו לי במהלך היום, מדי יום, אחרי שהתמדתי במשך שנה ועצרתי בלי כל סיבה לפני שבועיים וחצי. אני מנסה להתגבר על עצמי ולמלא את הפער כדי להמשיך עם זה גם בשנה הבאה.
הקלות הבלתי נסבלת של שבירת הרגל, הקושי העצום שבאימוץ הרגל במכוון.
דברים שאימצתי שלא במכוון:
- האזנה לפודקאסטים של כאן. בראש הרשימה ניצבים גיבור תרבות ופסטיבל כאן, כך נודע לי שכשאהיה גדולה אני רוצה להיות חוקרת תרבות ולהיות מסוגלת לחבר משהו גאוני כמו האנציקלופדיה של הרעיונות (#מאוהבתבדןערב).
- לבישת ג'ינס כהה בגזרה נמוכה של Levi's שעלה לגדולות בזכות העובדה שאינו סקיני. חגורה בצבע חום-אדמדם מטמטם של אתא, החגורה הראשונה והיחידה שלי (על איך קניתי אותה והצלחתי סוף סוף ללבוש חולצה לבנה מכופתרת בתוך ג'ינס בעתיד).
- כיסוי מיטה. מעולם לא האמנתי בחציצה בין השמיכה, שבמילא בתורה מכסה את המיטה, לבין העולם החיצון. אפילו לא בפנימייה בתיכון כשישיבה על מיטות של אחרים היא עניין שבשגרה. מאז עברתי לגור בדירת סטודיו קטנה במעונות האוניברסיטה והיה sale נאה ב-Take a Nap בתקופה שעוד אבזרתי בלי הכרה את הדירה. דבר הוביל לדבר והיום אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי כיסוי מיטה בצבע כחול-אפור עכור שאין כמותו.
על דברים שאימצתי במכוון ודברים שארצה לאמץ ב-2018, מחר.
על דבר אחד שבכל זאת לא זנחתי מאז 2012 - הבושם Scarlett שקשארל הפסיקו לייצר לפני כמה שנים ועל כן מיהרתי ורכשתי שני טסטרים בדרך לא דרך משל הייתי איליין בבהלת הספוגית. לנצח הריח הכי טוב והבקבוק הכי יפה.
