אם מארקס התגלגל לכאן איכשהו - דע לך שהshamir הזה מוקדש לך

מודה ומתוודה,
עד לפני כמה שנים הייתי בטוחה שבלוג טוב נמדד ב:
1) כמה יפה העיצוב שהוא הצליח להפיק מהממשק של ישראבלוג בדרך לא דרך.
2) כמה ארוכים הפוסטים - כי אם החלטתי ללחוץ על "המשך לקרוא" כדאי שיחכו לי בפנים עוד 15 שורות לפחות, עניין של כדאיות למעשה.

מזל שהזמן מרפא (ומרזה).

בגיל 14 בלוג האופנה היחיד שקראתי היה של אפונה, וגם זה היה באופן לא קבוע משל היה זה טור ממגזין "את" שמשום מה מתגלגל לידי רק כשאני הולכת לבקר את סבתא/הרופא. אבל יאמר לזכותה שהיא הייתה רול מודל של ממש באותם ימים ושדרכה הכרתי את מארקס ג'ייקוב.

הבלוג של מארקס, גם בגרסה הישראבלוגית המופתית וגם בגרסת הבלוגפוסט, היה הדבר הכי טוב שקרה לנערה שהקשר בינה לבין גלאם אמיתי הוא מקרי בהחלט, בעוד שהיכולת שלה לאגור פרטי מידע שוליים בעליל מפותחת מעבר לרצוי. לא היה צריך יותר מכותרת של פוסט או תמונה כדי לשלוח אותי לתהומות הנשיה של תרבות הפופ (אשכרה) ואז למצוא דרך קולית להגיב ולנופף בפניו בידיעות שלי מבלי שיקלוט את המאמץ.

בשלבים מתקדמים יותר התגובות שלי היו זוכות לסמיילי, הייתי אומרת אפילו A for effort.

איך הוא אהב אותה אלוגאד, ואת גוסיפ גירל ואת לינדזי לוהן אפילו בקטע לא ברור

איזו נונשלאנטיות! אפילו אימצתי בשעתו את הז'רגון הפרו-אנה לאור הפרעות האכילה שניסה להטמיע בנו ללא הצלחה מרובה (לשנינו)

האובססיה הקלה אישרה סופית את התיאוריה שאין דבר נעלה יותר מהיכולת לשלוף ולשזור רפרנציות תרבותיות בכל רגע
נתון, שהאלוהות טמונה בשליטה באזכורים לג'יזל ולשוק ההון באותה נשימה.

פתאום הבנתי שאני רוצה להקיף את עצמי רק באנשים חדים ונשכניים (כלפי כל מי שהוא לא אנחנו כמובן), שהקוליות נוטפת מהם מחד ומאידך שיהיו מספיק ייחודיים עד לכדי מוזרות. ואחרי שהקפתי את עצמי בחברה מהסוג הזה בדיוק, הבנתי גם שאני יכולה לנסות ולפנות לבלוגספירה לקצת הבנה וסימפתיה.

קוראים לי נועה, אני בת 20 וקצת, כשאני כותבת את זה פתאום זה מרגיש לי נורא גדול ובפועל אני מזכירה לעצמי שאני בכלל לומדת לפסיכומטרי אז פחות. אני אוהבת שיש בבעלותי דברים יפים, את אירופה ואוכל, לכן אני צופה בעתידי אגרנות כפייתית, שומן ורינגטון של "פופה פה זה לא אירופה".

המטרות שלי - לבחור פלייליסט שעוד ידובר בו רבות, להתוודות בפני שלי גרוס על אהבתי, ללמוד להצטלם או לפחות להעלות תמונות יפות כדי שאני לא אצטרך לחפש השראה אצל אחרים ויהיה לי מאגר משלי,
ובכנות - לכתוב יותר מפוסט אחד.