סוף שנה א'

הסירוב לאהוב את מה שכולם אוהבים כרגע אווילי משני טעמים: האחד, זה בד"כ לא מצליח לי. 

השני, סירבתי להאזין לשיר הזה עד לשבוע שעבר, כדי לפצות אני מאזינה לו מאז 10 פעמים ביום.

שלי גרוס חגגה 10 שנים לבלוג שלה. אני חוגגת בעל כורחי 22 שנים של אי התמדה.
אני לא עושה ספורט בחורף כי קר מדי.
זנחתי את הקונסילר המושלם של Glossier ואת הקונספט של עיפרון עיניים ורוד בהיר בחלק התחתון של העין שלא בצדק.
הפסקתי לקנות וללבוש יד שנייה (חוץ מחולצת משי ירוקה עם קרע בשרוול שקניתי בפריז) כי הרגשתי שעדיף פשוט לקנות פחות ולא משנה מאיפה הבגד מגיע.
לבושתי, אפילו הפסקתי לכתוב 5 דברים טובים שקרו לי במהלך היום, מדי יום, אחרי שהתמדתי במשך שנה ועצרתי בלי כל סיבה לפני שבועיים וחצי. אני מנסה להתגבר על עצמי ולמלא את הפער כדי להמשיך עם זה גם בשנה הבאה.

הקלות הבלתי נסבלת של שבירת הרגל, הקושי העצום שבאימוץ הרגל במכוון.

דברים שאימצתי שלא במכוון:

1. האזנה לפודקאסטים של כאן. בראש הרשימה ניצבים גיבור תרבות ופסטיבל כאן, כך נודע לי שכשאהיה גדולה אני רוצה להיות חוקרת תרבות ולהיות מסוגלת לחבר משהו גאוני כמו האנציקלופדיה של הרעיונות (#מאוהבתבדןערב).
2. לבישת ג'ינס כהה בגזרה נמוכה של Levi's שעלה לגדולות בזכות העובדה שאינו סקיני. חגורה בצבע חום-אדמדם מטמטם של אתא, החגורה הראשונה והיחידה שלי (על איך קניתי אותה והצלחתי סוף סוף ללבוש חולצה לבנה מכופתרת בתוך ג'ינס בעתיד).
3. כיסוי מיטה. מעולם לא האמנתי בחציצה בין השמיכה, שבמילא בתורה מכסה את המיטה, לבין העולם החיצון. אפילו לא בפנימייה בתיכון כשישיבה על מיטות של אחרים היא עניין שבשגרה. מאז עברתי לגור בדירת סטודיו קטנה במעונות האוניברסיטה והיה sale נאה ב-Take a Nap בתקופה שעוד אבזרתי בלי הכרה את הדירה. דבר הוביל לדבר והיום אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי כיסוי מיטה בצבע כחול-אפור עכור שאין כמותו.

על דברים שאימצתי במכוון ודברים שארצה לאמץ ב-2018, מחר.

על דבר אחד שבכל זאת לא זנחתי מאז 2012 - הבושם Scarlett שקשארל הפסיקו לייצר לפני כמה שנים ועל כן מיהרתי ורכשתי שני טסטרים בדרך לא דרך משל הייתי איליין בבהלת הספוגית. לנצח הריח הכי טוב והבקבוק הכי יפה. 

לכו לבית חנה.

פעם צפיתי באייטם על זה שאורנה בן-דור גרה ביפו בנכס ששייך לכנסיה היוונית-אורתודוקסית.
זו הדירה הכי יפה ביקום וזכור לי שלפי ההסכם שלה עם הכנסיה היא מוגדרת כשומרת הנכס, בתמורה לדמי שכירות נוחים עד מאוד.

מאז אותו אייטם אני תרה (בדמיוני) אחר נכסים של כנסיות להשכרה, אך לשווא. אני מקווה שאורנה בן-דור יודעת עד כמה שפר עליה גורלה, שכן בעיני רוחי אני מדמיינת דירות לדוגמה של הכנסיה הרוסית והן מצועצעות עד כאב.

אגב, לפני שנתיים נסעתי לפריז עם חברה וגילינו שניתן להירשם ללינה בסקרה-קר (בזיליקת הלב הקדוש) תמורת שעת תפילה אחת. התאריך שחיפשנו כבר לא היה זמין והתכנית ירדה מהפרק אבל מאז אני מרגישה שהעולם הוא מקום קצת יותר מעניין.

אם כן, בהנחה שלא יצא לי להתגורר בנכס של הכנסיה, הריני להודיעכן כי אני רוצה להיות שומרת הנכס בבית חנה*.
איזה מקום חלום. בפעם הראשונה הגעתי לשם אחרי מסע רגלי בחום של תל אביב, ישבתי שעה במזגן בעודי אוכלת שאר ירקות ומעלעלת בספר עיצוב גרפי. בפעם השנייה הגעתי עם חברה ואכלתי כריכון, לנצח יותר טעים מכריך, עם סלט ביצים ועוגיית שוקולד-צ'יפס עם מלח גס ושתיתי קפה קר. אמנם עד כה מתואר רק הקשר העמוק והמשמעותי שפיתחתי עם הקפיטריה של המקום, EATS, אבל ברור לי שאפקוד את המקום גם למטרות שלא מערבות אכילה. נעים בפנים ונעים גם בחוץ, יש הקרנות והרצאות וסטודיו ו-vibe שלא יסולא בפז.

מומלץ בעיקר אם לקחתן יום חופש ואתן ממשיכות אחר כך לבריכת גורדון.

*שד' בן גוריון 75 פינת אד"ם הכהן. 

שני דברים יפים.

1) אני לא זוכרת איך הגעתי אליו, אבל you must remember this הוא פודקאסט מהחלומות.
התחלתי עם הפרקים שהוקדשו לצ'רלס מנסון ולמשפחה, עכשיו אני בסדרה החדשה שמשווה באופן די מופתי בין חייהן של ג'יין פונדה וג'ין סיברג. מומלץ.

את השיר שלמעלה שמעתי לראשונה לפני שבוע. כמו הרבה יצירות מהתקופה ששולבו או שדובר בהן בפודקאסט, קשה להתעלם מהפער בין הנאיביות לבין הרוע של מי שניצלו אותה. כשאני מאזינה לו אני ישר מקבלת וייב של כת וחופש מדומה שטומן בחובו ניצול. הדיסוננס הזה מכאיב אבל כבר קלישאתי לדבר על soundtrack dissonance.

2) ביום שישי ביקרתי בתערוכת סוף השנה של בצלאל. הכשרונות גדולים והתוצרים מאוד מרשימים.

בחנות הבוגרים קניתי איור שאני מאוד אוהבת. הבוגרת איירה סדרה שבה כל איור מוקדש למדינה בארה"ב ולסמלים שלה. אני קניתי את האיור של ג'ורג'יה בגלל האפרסקים. כשהייתי בי"ב וניסיתי לא ללמוד לבחינות הגמר שלי, ישבתי עם חברה אמריקאית וקראנו על ה-state flower וה-state fruit של כל מדינה רק כדי לגלות שיש גם דברים כמו state beverage ו-state toy. נסו למנות 50 משקאות, I dare you.

אני רוצה למסגר את האיור הזה ואת ההזמנה שאייר בצלאל שץ שמצאתי בנסיך הקטן מהדורה מגובלת ומאז אני מרגישה שהיא הרכוש היקר ביותר שלי. אתלה אותם בחלל שלי, כשאעבור מהבית של ההורים לקראת שנת הלימודים הקרובה. אני לא בקיאה בהלכות מסגור תמונות, אם למישהי יש כללי זהב אז אשמח ללמוד.

הפוסט פחות אסתטי ממה שהייתי רוצה, אבל אני חיה עם זה בשלום כחלק מהרצון לכתוב בו יותר.
החל מה-1/1/2017 התחלתי לכתוב 5 דברים טובים שקרו לי במהלך היום, מדי יום ביומו. מעולם לא קרה שהתמדתי במשהו כזה לתקופה כל כך ארוכה. החלטתי שאשאיר שם נימה של הודיה ואקח לכאן קצת מזה וקצת מהשאר.